גזר דין בתיק ת"פ 26711-04-10

1.         בהכרעת-דין שניתנה ביום 17.4.11, הורשע הנאשם, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום המתוקן, כדלהלן: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה - לפי סעיף 332 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין); הסעה שלא כדין - לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן - חוק הכניסה לישראל); ואי-עצירה במקום תאונה, על-מנת לעמוד על תוצאותיה - לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן - פקודת התעבורה). הכרעת-הדין ניתנה בגדרו של הסדר טיעון, אשר הצדדים הגיעו אליו בפתח ישיבת ההוכחות. במסגרת הסדר הטיעון תוקנו עובדות כתב-האישום המקורי, ונמחקו ממנו שתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(2) לחוק העונשין. בהכרעת-דין נוספת, שניתנה ביום 6.9.11, הורשע הנאשם, על-יסוד הודאתו, בעבירה של הסעה שלא כדין - לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, בהתאם לעובדות שיוחסו לו בכתב-אישום מתוקן שהיה תלוי ועומד נגדו בת"פ 3031/08 בבית-משפט השלום ברמלה. הסדר הטיעון לא חל על העונש.

2.         להלן העובדות העומדות ביסוד הודאתו והרשעתו של הנאשם בכתב-האישום המתוקן.

            ביום 15.4.10, בסמוך לשעה 22:00, הכניס הנאשם לתא המטען של רכבו, מסוג טיוטה קורולה, ארבעה תושבי אזור יהודה ושומרון, אשר לא היו להם אישור שהייה כדין בישראל. הוא הסיע את התושבים הזרים בציר 45 באזור התעשייה עטרות בירושלים, ובהגיעו למחסום בכיכר עטרות, המצוי בשטח ישראל, התבקש על-ידי שוטר מג"ב להציג תעודת זהות ולפתוח את תא המטען. בתגובה, לחץ הנאשם על דוושת הגז, פרץ את המחסום ונסע לכיוון מזרח על ציר 45.

            באותה העת דלק אחר רכבו של הנאשם שוטר מג"ב, שהיה בסיור ממונע ברכב משטרתי, וקרא לעברו במערכת הכריזה לעצור. הנאשם לא שעה להוראות השוטר, המשיך בנסיעתו ופנה לציר 60, לכיוון דרום. על-פי הוראות מ"פ הגזרה, הוצב מחסום ארעי על ציר 60, בסמוך לכניסה למחנה מג"ב. הנאשם נסע במהירות מופרזת לכיוון המחסום הארעי, ומשהבחין כי עומדות במחסום מספר מכוניות, ביצע פניית פרסה והחל בנסיעה לכיוון צפון.

בהמשך, נסע הנאשם על כביש המחבר בין ציר 60 לציר 45, וכאשר נתקל בחסימה שביצע השוטר על-גבי אותו ציר, נסע לעבר השוטר במהירות, העמידו בסיכון ממשי ועקף אותו. בשלב זה, דלק מ"פ הגזרה אחר הנאשם, כשהוא מורה לנאשם לעצור, באמצעות מערכת הכריזה, אך הנאשם המשיך בנסיעתו המהירה.

בעקבות המשך הימלטותו של הנאשם, נפרש מחסום דוקרנים על-גבי אחד הנתיבים באזור מחסום כיכר עטרות. כאשר התקרב הנאשם למחסום האמור, הגביר מהירות נסיעתו, וכאמור בכתב-האישום "הגיע למרחק קצר מאד בסמוך [לאחד השוטרים], אשר קפץ ברגע האחרון ונשכב על גבו", על-מנת שלא להיפגע.

הנאשם ביצע פניית פרסה, והחל לנסוע לכיוון מזרח בציר 45. משהבחין בג'יפ של מ"פ הגזרה, כאשר הוא נוסע מולו, ביצע הנאשם, פעם נוספת, פניית פרסה ונסע לכיוון מערב. הוא הגיע שוב אל מחסום כיכר עטרות, שם עלה עם רכבו על מחסום הדוקרנים, וגרם לתקר באחד מגלגלי הרכב. הוא המשיך בנסיעה בציר 45 לכיוון צומת מחנה עופר, כאשר רכבי משטרה - וביניהם הגי'פ של מ"פ הגזרה והג'יפ של מג"ד הגזרה - דולקים בעקבותיו. הוא נסע לכיוון הצומת במהירות העולה על 100 קמ"ש; זאת בנהיגה בפראות תוך עקיפת כלי רכב ומעבר בין נתיב לנתיב, ואגב נסיעה על "הג'אנט" של הגלגל הקדמי שמאלי, שנפגע מהדוקרנים במחסום כיכר עטרות.

בצומת מחנה עופר - צומת של ציר 45 עם כבישים 443 ו-436 - מוקמה באותה עת חסימה משטרתית נוספת, באמצעות ניידת משטרה. משהבחין הנאשם בחסימה, המשיך בנסיעתו המהירה, והתעלם מהוראות השוטרים שעמדו על נתיב נסיעתו. הוא פנה ימינה בחדות, ומול שער מחנה מג"ב, הנמצא בסמוך לצומת, ובעוד רכבו בנסיעה, קפץ מהרכב והחל להימלט רגלית לשדה סמוך. הרכב המשיך להידרדר והתנגש בגדר הבטיחות. לאחר מרדף רגלי של עשרות מטרים, נלכד הנאשם ונעצר. שניים מהשוטרים שדלקו אחר הנאשם בשדה נחבלו, אחד מהם פרק את כתפו, והשני נחבל בכף רגלו. התושבים הזרים שהיו ברכב לא נפצעו כתוצאה מפגיעת הרכב בגדר הבטיחות, הואיל ובמהלך המרדף דחפו את משענת המושב האחורי ונכנסו מתא המטען לתוך הרכב.

3.         הנאשם הורשע, כאמור, במסגרת צירוף תיקים לפי סעיף 39 לחוק העונשין, גם בעבירת הסעה שלא כדין, שיוחסה לו בת"פ 3031/08 בבית-משפט השלום ברמלה. בשעתו, ביום 5.2.09, הורשע הנאשם בבית-המשפט השלום ברמלה בעבירה האמורה, במסגרת הסדר טיעון, לפיו תוקנו עובדות כתב-האישום, והוסכם כי המאשימה תעתור להטלת מאסר בפועל של שישה חודשים שירוצה בעבודות שירות, מאסר על-תנאי וקנס. הדיון בפרשת גזר הדין בת"פ 3031/08 נדחה מעת לעת, ובתקופה זו בוצעו על-ידי הנאשם העבירות הנדונות בתיק העיקרי שלפנינו. בעקבות הכרעת-הדין שניתנה בתיק העיקרי ביום 17.4.11, ביטל בית-משפט השלום ברמלה (כב' סגנית הנשיא, השופטת נ' דיסקין) את הכרעת-הדין, זאת לבקשת הנאשם, על-מנת לאפשר לו לצרף את התיק האמור לתיק העיקרי שלפנינו; וביום 6.9.11, ניתנה, כאמור, הכרעת-הדין הנוספת. על-פי עובדות כתב-האישום בת"פ 3031/08, ביום 29.11.08, בכביש 443 ליד צומת מתקן אדם, הסיע הנאשם ברכב מסוג שברולט, שלושה תושבי אזור יהודה ושומרון, ששהו בתחומי המדינה ללא היתר, כשהוא מסתיר אותם בתא המטען של הרכב.

4.         הנאשם הנו רווק כבן עשרים וארבע, ומתגורר עם משפחתו בשכונת ראס אל-עמוד בירושלים. אין לחובתו הרשעות קודמות בפלילים, למעט שתי הרשעות בעבירות תעבורה. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם סיים שתיים-עשרה שנות לימוד, ולאחר מכן התפרנס מעבודות מזדמנות, וחסך כסף ללימודים אקדמאיים. לפני כארבע שנים התחיל בלימודים באוניברסיטת "אבו-דיס" לתואר בחשבונאות, ובעת מעצרו היה בשנת לימודיו האחרונה. בשיחתו עם קצינת המבחן נטל הנאשם על עצמו אחריות מלאה לביצוע העבירות, והביע צער וחרטה על מעשיו. הוא הסביר, כי הסיע את השוהים הבלתי חוקיים על-רקע מצוקה כלכלית שנקלע אליה, עת התקשה לעמוד בפני הפיתוי הכספי שעמד מאחורי ההסעה. כן תיאר לפני קצינת המבחן תחושות ורגשות של חוסר אונים וחרדה בעת המרדף אחריו. קצינת המבחן התרשמה, כי יש פער בין תיאורו של הנאשם את עצמו כמי שמנהל אורח חיים נורמטיבי, לבין מעורבותו בעבירות הנדונות. היא העריכה, כי הנאשם מתקשה להתמודד בצורה יעילה עם מצבי לחץ ומשבר, אשר בהם נוטה הוא להתנהג בצורה אימפולסיבית ולא שקולה, אגב קושי בשליטה בדחפים; והעריכה, כי להליכים המשפטיים הייתה השפעה אפקטיבית מרתיעה לגביו. בעניין ההמלצה, ציין שירות המבחן, כי מחד - עסקינן בעבירות חמורות, ומאידך גיסא - מדובר במי שניהל בדרך כלל אורח חיים תקין ונורמטיבי. על-רקע האמור, ועל-מנת למנוע את חשיפת הנאשם לאווירה העבריינית השוררת בין כותלי הכלא, המליץ שירות המבחן להסתפק בהטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות.

5.         ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, אשר העמידו בסיכון ממשי את נוסעי הרכב עצמם, את המשתמשים בדרך ואת השוטרים שניסו לחסום את דרכו של הנאשם. היא ביקשה להטיל על הנאשם מאסר ממושך וקנס משמעותי, וכן להורות על פסילתו מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה ארוכה.

6.         הסנגור לא הקל ראש בחומרת המעשים, אך הבהיר כי מדובר בנאשם צעיר, שניהל אורח חיים נורמטיבי, ונכשל בשני מקרים בביצוע העבירות הנדונות. הוא ביקש שלא להחמיר בדינו של הנאשם ולהימנע מהטלת מאסר ממושך, זאת לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם שתוארו בתסקיר שירות המבחן.

            במסגרת דבריו האחרונים לעניין העונש, שב והביע הנאשם חרטה על מעשיו, וציין כי הפיק את הלקח ממעשיו. הוא אמר, בגלוי, כי ידוע לו שייגזר עליו מאסר לריצוי של ממש בין כותלי הכלא, אך ביקש כי תקופת המאסר תהיה קצרה, בכדי שיתאפשר לו להשלים את לימודיו בעתיד.

7.         תחילה אתייחס לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בנסיבות הנדונות. התופעה של הימלטות נאשמים, בנהיגה פרועה ומסוכנת במהלך מרדף משטרתי אחריהם, אגב ניסיון לפרוץ מחסומים משטרתיים, הייתה, למרבה הצער, לנפוצה בשנים האחרונות. על היקף התופעה, חומרתה, הסיכון הנשקף ממנה לביטחון ציבור המשתמשים בדרך, ובכללם השוטרים, והצורך בהטלת ענישה מחמירה בגינה, אין לי אלא לשוב ולהפנות לדברים שהשמעתי, לא אחת, בגזרי-הדין שניתנו על-ידי בעניינם של נאשמים שהורשעו בעבירות דומות. כבר נפסק, כי התופעה האמורה "אינה עוד נחלתם של מעטים בלבד, אלא של רבים שחלקם עושים זאת במפגיע ותוך קריאת תיגר על שלטון החוק" (ע"פ 1535/06 מדינת ישראל נ' יוסף לוי (7.6.06)). תופעה זו יוצרת סיכון ממשי ומיידי לחיי אדם ולבטיחותם של המשתמשים בדרך, ומעלה "את רף הסיכון בכבישים לשיאים שלא ידענו כמותם" (ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל(7.6.06)). עוד הודגש בפסיקה, שמדובר "במפגעים חמורים ומסוכנים אותם יש לשרש", וכי "אין הבדל מהותי בין אדם הזורק אבנים על מכוניות הנוסעות בכביש, לבין אדם הנוסע בפראות תוך שהוא מסכן באופן מיידי וממשי את יתר המשתמשים בדרך. אלה ואלה מסכנים את חיי האנשים בנתיב התחבורה" (ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל (29.6.05)). על-רקע זה ציין בית-המשפט העליון, במספר פסקי-דין, כי יש להחמיר בדינם של נאשמים המורשעים בעבירות הנדונות, בעיקר ככל שהדבר נוגע להימלטות בנסיעה פרועה ומסוכנת, "אשר כרוכה בהתגרות מודעת באנשי החוק המסכנת עוברי אורח תמימים וכן את השוטרים העושים לאכיפת החוק" (ע"פ 9733/04 מחמד דאוד נ' מדינת ישראל  (8.9.05); וכן ראו: ע"פ 342/05 פאזי אלרביעה נ' מדינת ישראל (27.6.05); ע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' אבולקיען (7.6.06); ע"פ 39/06 זיאד שחאדה נ' מדינת ישראל (20.11.06); וע"פ 8110/05 עאטף זחאיקה נ' מדינת ישראל (23.11.06)). על המדיניות העונשית המחמירה שהותוותה, האמורה "לשקף מסר ברור של הרתעה והתראה", שב וחזר בית-המשפט העליון בע"פ 6398/07 נאיף אבולקיען נ' מדינת ישראל (20.2.08) (וכן ראו: ע"פ 4297/08 קזמאר איסלאם נ' מדינת ישראל(17.11.08); וע"פ 6954/09 קביטה נ' מדינת ישראל (12.7.10)). עם-זאת, מובן כי יישומה של מדיניות זו יעשה על-פי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, תוך החלת עקרון הענישה האינדיבידואלית, והכל אגב שיקול של העדפת האינטרס הציבורי על-פני נסיבותיו האישיות של העבריין (ע"פ 8549/07 אלמוג הזמי נ' מדינת ישראל  (20.1.08); וע"פ 10340/07 מדינת ישראל נ' חובלשוילי (6.2.08)).

            העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה בתיק דנן בוצעה על-רקע הסעת שוהים בלתי חוקיים ברכבו של הנאשם; וכבר נפסק, כי "מעשים אלה כשלעצמם יוצרים סכנה רבה לאזרחי ישראל" (ע"פ 669/09 אמגד סלאמה נ' מדינת ישראל (20.10.10)). נאמר לא אחת, כי העבירות של הסעת תושב זר ללא היתר חמורות נוכח הסיכון הנשקף מהן לביטחון הציבור, בתקופה שבה המדינה חשופה לביצוע פיגועי טרור על-ידי שוהים בלתי חוקיים. הסיכון נובע מהקושי לאתר בקרב השוהים הבלתי חוקיים בתחומי המדינה, את אלה הזוממים לבצע פיגועים (ע"פ (י-ם) 2573/08 חנניה לוי נ' מדינת ישראל (3.2.09)).

            בכל הנוגע לעבירה לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה, הרי שמדובר בעבירה חמורה, חרף העובדה שלא נפגע אדם בתאונת דרכים. החלופה שבסעיף 64א(א) לפקודה, מתייחסת למצב שבו נהג ידע, או צריך היה לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם בתאונה שבה היה מעורב, ולא עצר במקום כדי לעמוד על תוצאות התאונה. תכליתה של הנורמה הפלילית האמורה, היא להילחם בתופעה הקשה, המתרחשת בכבישי ישראל, של נהגים המעורבים בתאונות, ומפקירים את הנפגע לנפשו ללא הושטת עזרה (ע"פ 5000/08 דוד סומך נ' מדינת ישראל (22.3.09)). כאמור, בעניינו אמנם לא נפגע אדם בתאונת דרכים בעת התנגשות רכבו של הנאשם בגדר הביטחון, כאשר השוהים הבלתי חוקיים נמצאו בתוך הרכב, ואולם הנאשם נמלט מהמקום בנסיבות שבהן ידע, או היה עליו לדעת, כי מי מבין נוסעיו, או מבין השוטרים שניסו לעצור בעדו - עלול היה להיפגע.

8.         העבירות שביצע הנאשם חמורות בטיבן ובנסיבותיהן, ומלמדות על תעוזה עבריינית של ממש. לאורך מסלול לא קצר, נסע הנאשם במכוניתו בנהיגה מופקרת ומסוכנת, ואך בנס לא נסתיימו האירועים בתוצאות קשות יותר. הוא לא נרתע מהימלטות בנסיעה פרועה ומסוכנת, שעה שרכבי משטרה דלקו בעקבותיו, הכל תוך סיכון נוסעי הרכב, המשתמשים בדרך, וכן השוטרים - אלו שניצבו בחסימות ואלו שרדפו אחריו. הוא הרהיב עוז לפרוץ את המחסומים המשטרתיים, ואף לעלות עם הרכב על מחסום דוקרנים ולהמשיך בנסיעה עם צמיג מנוקב. כאמור, בשני מקרים נמנעה בדרך נס דריסתם של שני שוטרים שניצבו בחסימות המשטרתיות, אשר נאלצו לקפוץ לאחור ולהימנע מפגיעת רכבו של הנאשם. חומרה יתרה יש לראות בנסיבות ביצוע המעשים האמורים, אגב הסעת ארבעה שוהים בלתי חוקיים בתא המטען של מכוניתו של הנאשם, ובשעה שתלוי ועומד נגד הנאשם תיק אחר שבו הורשע בעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, בנסיבות דומות של הסתרתם בתא המטען של הרכב.

            נוכח חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, אין מנוס מהטלת עונש מאסר ממושך על הנאשם, זאת לשם הוקעת מעשיו, הבטחת ביטחון הציבור, שמירה על שלום המשתמשים בדרך, ובכללם גורמי אכיפת החוק, וכן לצורך הרתעה אפקטיבית ממשית - אינידבידואלית וכללית.

עם זאת, במסגרת שיקוליי לעונש, אתחשב, בין-השאר, בהודאתו של הנאשם, בחרטה הכנה שהביע על מעשיו, בנסיבותיו האישיות אשר פורטו בתסקיר שירות המבחן, בתפקודו הנורמטיבי בדרך כלל, פרט לשתי המעידות החמורות הנדונות, וכן בעובדה שהוא היה נתון במעצר במשך כחודש, וב"מעצר בית" מזה כשנה וחצי.